<h1>מעשה רוקח סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף עג:</h2>
יוה"כ אסור באכילה ובשתי' ורחיצ' וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה, ירושלמי למה ו' דברים כנגד ו' ענויין האמורים בפרשה והא ליתא אלא חמשה אר"ת א' במוסף בפ' פנחס וה' כר"י דאמר תינוקת בת שתיים עשרה שנים ויום א' משלימין מדאוריית' ותינוק בן י"ג שנה ויום א' אבל מבן ח' בבריא ובן ט' לחול' מחנכין לשעות ולמצות ולהתענות ביוה"כ וחולה המסתכן שאם לא יאכל ימות מותר לו לאכול דכתיב וחי בהם. עשה מצות שתחי' בהם ולא שתמות בהם ע"פ בקיאין מאכילין אותו או ע"פ עצמו אמרי דבי ר"י חולה אומר צריך ורופא אומר א"צ שומעין לחולה כי הלב יודע מרת נפשו חולה אומר א"צ ורופא אומר צריך שומעין לרופא דספק נפשות להקל אחד או' צריך ושנים אומרים אין צריך אין הא' במקום שנים וכן שנים במקום שלשה ומעוברת שרוצה לאכול מאכילין אותה פן יעקר הוולד דתנן עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה וכן עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין כוש ברוטב אם נתיישבה דעתה מוטב וא"ל מביאין לה שומן עצמה. ההיא עובר' דארחה אתאי לקמי' דר"י א"ל זילו ואמרו לה באודנא האידנא יוה"כ היא לחשו לה ואילחישא מכאן שיש להם ללחוש באזנה אם אינה תאבה יותר מוטב וא"ל מאכילין אותה מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו עד שיאורו עיניו ומאכילין אותו דבש וכל (מינה) [מיני] מתיקה ומאכילין אותו (אליל) [אליה] בדבש וסולת נקי' בדבש ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד של הכלב ואסור לרחוץ מקצת גופו ככולו אבל אם פי' מלכלך בטיט או חוטמו מטפטף דם רוחץ כדרכו ואשה מדיחה יפה ידה לתת פת לתינוק מנע(ו)ל לעולם אסור בין מפונק בין אינו מפו' אבל מתירא משום עקרבים או שאר שרצים שרי.
